פעם נושא טאבו ולועגים לו כחולשה, טראומה נעה עכשיו יותר ויותר לתוך המיקוד החברתי והמדעי. ובצדק! על פי הערכות, כ-26% מהגברים ו-18% מהנשים בגרמניה סובלים מטראומה, בארה”ב מדובר אפילו ב-61% ו-51% בהתאמה. לא כולם חווים גם הפרעות הקשורות לטראומה, אבל לפחות 4% מהגברים ו -12% מהנשים סובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית. אז הגיע הזמן שכולנו נלמד עוד על המצב הזה באמצע החברה!
כיצד מתפתחת טראומה?
כאשר אנשים חווים מצבים מלחיצים קיצוניים שבהם היושרה שלהם או של יקיריהם מאוימת והם מרגישים חרדים וחסרי אונים, הם יכולים לפתח טראומה. אסטרטגיות ההתמודדות הטבעיות שלנו לא תמיד יכולות להתמודד עם מצב כה קיצוני ומוכרפות. טראומה כזו מביאה איתה תופעות לוואי שונות.
צורות של הפרעת טראומה
המשך פסיכולוגי שניתן לייחס לטראומה מסוכם תחת המונח הפרעת טראומה. אלה מתרחשים לעתים קרובות בתוך ששת החודשים הראשונים לאחר החוויה או לפעמים אפילו מאוחר יותר.
הפרעת הטראומה הידועה ביותר היא כנראה הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). בנוסף, דיכאון, שחיקה, התמכרויות, הפרעות דיסוציאטיביות ואישיות או חרדה והפרעות אכילה הם גם בין ההשפעות של טראומה.
אלה שנפגעו סובלים, למשל, מדיכאון, עצב או עייפות מתמשכת וחוסר ערך. תסמינים אחרים כוללים אובדן זיכרון של תקופה מסוימת של חיים או פיצול האישיות לחלקים שונים שיכולים לנהל חיים משלהם. הסימפטומטולוגיה, כמובן, תלויה בסוג של הפרעת מעקב שונה ממקרה למקרה.
להפרעות טראומה יש גם השלכות פיזיות. לכן, הפרעות דיסוציאטיביות יכולות לגרום לאובדן שליטה על חלקים מסוימים של הגוף. התמכרויות לעתים קרובות יש השלכות בריאותיות חמורות, אשר תלויים בחומר ממכר. אכילה הורגת לעתים קרובות לגרום לירידה חמורה במשקל יכול אפילו להיות קטלני.
בהתאם לסוג הטראומה, זה כרוך גם בהפרעת המעקב המתאימה. הסטטיסטיקה מראה כי ההסתברות של PTSD כתוצאה מטראומה היא הגבוהה ביותר, למשל באונס או ניסיון מלחמה עם כ -38%. עם זאת, לאחר שריפה או אסון טבע, רק 4.5% מהנפגעים סובלים מהפרעת טראומה.
גורמי סיכון והגנה
לא כל אדם שעובר חוויה טראומטית גם צריך לסבול מהפרעה הקשורה לטראומה. על פי מחקרים, ישנם גורמי סיכון שונים שניתן להשתמש בהם כדי לקבוע את הסבירות למחלה כזו. מצד שני, נתונים אלה יכולים לשמש גם כדי לזהות גורמי הגנה אפשריים המונעים מאנשים לחוות הפרעות הקשורות לטראומה לאחר אירועים מזעזעים.
באופן כללי, גיל ומין נראה לשחק תפקיד במונחים של סיכון. בעוד ילדים ומתבגרים יש את הסיכון הגדול ביותר לסבול מהפרעות הקשורות לטראומה, זה נמוך יחסית אצל צעירים ואנשים בגיל העמידה. בגיל מבוגר, הסיכון עולה שוב. באופן כללי, יותר נשים מגברים סובלות מהפרעות הנובעות מטראומה.
אפליה וגזענות, שאליהן נחשפים לעתים קרובות אנשים צבעוניים בחיי היומיום, יכולות גם הן לקדם התפתחות של הפרעות טראומה. במיוחד עבור אנשים המבקשים מקלט בגרמניה, זוהי בעיה מרכזית ולכן פסיכולוגים דורשים כי הצרכים של אנשים בטראומה בהליכי מקלט יקבלו שיקול מיוחד כדי לא להחמיר עוד יותר את הטראומות הקיימות.
מה שמכונה גורמי הגנה שיכולים להפחית את הסבירות להפרעה כזו כוללים חיזוק ניסיון קודם, בטיחות ותמיכה מהסביבה החברתית. הכרה חברתית ובריאות נפשית מוצקה לפני החוויה יכולה להיות גם השפעה חיובית.
למרות שאיננו יכולים למנוע טראומה ואת ההמשך שלה, ילדות מאושרת, אוהבת ובטוחה יכולה להניח את היסודות לבריאות נפשית יציבה לכל החיים. אלה שלא הורשו ליהנות מהם עדיין יכולים לפצות על הרבה עם קשרים חברתיים יציבים, כי הרשת הזאת שומרת אותנו כאשר אנו עוברים זמנים קשים.
מקורות
Maercker &sburger: הפרעת דחק פוסט טראומטית. (2019).
